גישור בנוי על ויתורים הדדיים, אך האם הייתם מוותרים על משהו שאתם לא יודעים עליו או על משהו שאתם לא יודעים מה שוויו?
כאשר לאחד מבני הזוג יש עסק עצמאי ו/או חברה בע״מ, עולה בתהליך של גישור גירושין שאלת שווי העסק.
ניתן לבדוק שווי עסק באמצעות אקטואריה, או באמצעות דו״חות שנתיים. אך איך ניתן להעריך שווי עסק כאשר הצד בעל ה- עסק מסרב להציג מסמכים הקשורים לשוויו?
לפני מספר שנים ייצגתי בתהליך של גישור גירושין בעל שהיה שיפוצניק קטן שעסק בעיקר בצביעה. הרכוש של העסק כלל רכב דפוק בן 15 שנים, דליים, סולם ומברשות. צבעים וחומרי איטום לקירות הוא רכש פר עבודה.
על אף שהוצגו לפניו מסמכים, עוה״ד שייצג את האישה טענה ששווי העסק של הבעל הינו 6,000,000 ש״ח.
הגישור התפוצץ ובני הזוג הגיעו לבית הדין הרבני, שם נקבע לאחר הערכה אקטוארית כי על הבעל להשיב לאישה סכום חד פעמי של 6,000 ש״ח עבור פערי ההשתכרות ביניהם.
ב- גישור גירושין אחר בו האישה היתה מניקוריסטית, הסכימו הצדדים כי שווי העסק של האישה הינו הציוד שיש בידיה כולל מלאי הלקים, הריהוט והציוד האחר.
בעוד גישור גירושין שם האישה היתה פסיכותרפיסטית עצמאית בתחילת דרכה, התייחסו הצדדים רק לפערי ההכנסות ביניהם, כיוון שהבעל שעבד בהייטק, השתכר ואף עתיד היה להשתכר יותר מהאישה.
אך מה לגבי מקרה בו הצד בעל העסק מסרב להמציא מסמכים לצד השני מהם ניתן ללמוד על שווי העסק, ובאותה נשימה מצפה מבן הזוג לוותר על חלקו בעסק אל מול חלקו שלו בדירת המגורים. האם זו עסקה טובה? האם מחצית הדירה אכן שווה למחצית חלקו של הבעל בעסק בלי לדעת מה שוויו האמיתי?.
גישור גירושין בנוי על יחסי אמון וקלפים פתוחים בין שני הצדדים. במצב בו אחד הצדדים מסתיר מידע מעורר חשדות לגבי שווי העסק ויכול לגרום להפסקת תהליך הגישור.