היא יושבת מולי בפגישה אישית במסגרת הליך גישור גירושין ואומרת לי:
"לא חלמתי שאשאר בגיל 50 לבד"; "אני איתו מגיל 16, לא מכירה חיים אחרים"; "הייתי בטוחה שנזדקן ביחד, לא לזקנה כזו ציפיתי"; "אני מבינה שזה נגמר, ובכל זאת חולמת- אולי הוא יסכים שננסה עוד פעם"; "אני מבינה שהוא כבר לא אוהב אותי, אז איך זה יכול להיות שאני עדיין אוהבת אותו?"; "עם מה שנשאר לי בקושי אוכל לקנות דירת חדר וחצי"; "ממה אתקיים לאחר תשלום המשכנתא?"; "אני לא רוצה שהילדים יפגעו"; "לא נראה לי שתהיה לי זוגיות אחרת"; "הוא צריך לשלם על זה שהוא הולך בלי סיבה …".
הרבה פעמים אני נתקלת במהלך גישור גירושין בדרישה מן הצד הנעזב לפיצוי כספי בשל היוזמה של הצד השני לפירוק המשפחה. לא מדובר בבן זוג שהכה, או התעלל רגשית, או זנח, או בגד בבן זוגו. מדובר בבן זוג שמאס בזוגיות, החליט שעדיף לו בלעדיה ופתח בהליכי פרידה וגירושין.
הכאב שבאובדן הזוגיות, התפרקות המשפחה וערעור המצב הכלכלי, מצביע בכל פעם מחדש על הגורם שהביא לכך, והוא כמובן בן הזוג השני. ההגעה מכאן למסקנה שמי שגורם לאחר נזק רגשי וגם כלכלי, צריך "לשלם" עבורם קצרה. לכן, לעיתים עולה בתהליך גישור גירושין דרישה זו, אם באופן ישיר במפגשים המשותפים ואם כשאלה בשיחה האישית.
ראשית נבדוק את הדין העברי. עפ"י הדין העברי הכלל הוא כי אישה זכאית בגירושין לכתובתה ולתוספת כתובתה.
בית הדין הרבני האזורי בירושלים מסביר מהם פיצויי גירושין בפס"ד (י-ם) 958054 פלוני נ' פלונית מיום 25.7.16 (פורסם בנבו, עמ' 35):
"פיצויי גירושין לשם הסדרת גירושין משמעותם פסיקה של בית הדין המחייבת את האישה להתגרש, אך במקביל פסיקה זו גם קובעת כי היא זכאית לקבלת פיצויי כספי מעבר לכתובה ולתוספת הכתובה"
ידוע כי אישה שחויבה להתגרש בעילה ברורה על פי דין, כגון אישה שמרדה או זנתה או עברה על דת, חייבת להתגרש ואינה זכאית לפיצויי גירושין כלשהם.
כאשר מדובר במקרים בהם אין עילה ברורה ע"פ דין לחייב אישה בגט, היא רשאית לסרב להתגרש ולתבוע מהבעל מזונות אישה. אבל גם אז יכול בית הדין לנסות ולהביא אותה לגירושין בהסכמה כפי שנאמר ב- (י-ם) 958054 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, עמ' 35):
"במקרים כגון אלו יכול בית הדין לתת לאישה "עצה טובה" להגיע להסדר שיכלול גירושין בהסכמה, אך ככל שהאישה תסרב אין עצה ואין תבונה ואין מקום להפעלת הסדר פיצויי גירושין להסדרת גט (עיין שו"ת ישכיל עבדי אבן העזר חלק ה סימן ה)."
מכאן שפיצויי גירושין לאישה נועדו למקרי הביניים, בהם יש עמימות עובדתית היוצרת ספק הלכתי, או שיש ספק הלכתי הנובע ממחלוקת בין פוסקים. בכל מקרה נוצר כאן קושי הלכתי לקבוע באופן חד משמעי כי האישה חייבת להתגרש. בית הדין הרבני מסתמך על שתי הנחות בבואו לקבוע באם מגיעים פיצויי גירושין כנאמר ב- (י-ם) 958054 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, עמ' 35-36):
"ההנחה הראשונה: במציאות של פירוד מתמשך בין בני זוג וכאשר ברור לבית הדין שאין סיכוי להשכנת שלום בית יש להניח כי גם האישה אשר סירבה עד עתה להתגרש מבינה ומפנימה כי אין תוחלת לחיי הנישואין ואין גם תועלת בהמשך קיומם כאשר נותרה רק קליפת מערכת נישואין נטולת כל תוכן פנימי.
ההנחה השנייה: נוכח ההבנה וההפנמה של האישה שאין תוחלת ותועלת לחיי הנישואין יש להניח שאם תקבל פיצוי כספי ראוי והגון תתרצה – לפחות בליבה פנימה – לקבל גט.
בהצטרף שתי הנחות אלו אפשר לפסוק כי האישה חייבת לקבל גט אך במקביל גם לחייב את הבעל לשלם לה פיצויים."
מכאן שהעצה הטובה שבית הדין נותן לאישה היא, כי במקרים בהם אין סיכוי להמשך הזוגיות, פיצוי כספי יכול לפצות על מתן הסכמה מצידה לגט.
למען הסר ספק, יש לציין כי הקביעה שאישה זכאית לכתובתה ולתוספת כתובתה, מתבצעת לרוב בקיזוז הזכויות הממוניות הנוספות איתן היא יוצאת מחיי הנישואין.
בית המשפט העליון ב- בג"ץ 2609/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (פורסם בנבו, עמ' 8-9), קובע בחוסר נחת, כי כל עוד לא פסק בית הדין הרבני שיש עילת גירושין, ובן הזוג מסרב להתגרש, יש לגט מחיר כספי. זה יכול לקרות בהסדר שנקבע בבית משפט וגם ביישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות מחוץ לבית המשפט.
"מכך נפגע בדרך כלל (בצד הממוני) מי שמשתוקק יותר לקנות את "חירותו". חבל שכך הוא. ניתן לכאורה לצפות מאנשים שחיי נישואיהם עלו על שרטון לסיים נישואיהם שכשלו בצורה הוגנת, ובלא לקפח את בן הזוג האחר. הפגיעה מתחדדת בשל הקושי בעילות חיוב גט, ולמצער, אין לבתי המשפט פתרונות קסמים לכך. כפי שצוין כבר בעבר בפסיקתו של בית משפט זה בהסכמי גירושין "יש לא אחת תנאים המושפעים מן הרצון לקדם ולהקדים את הפרידה והניתוק בין בני הזוג. על כן, יתכן כי צד לחוזה יסכים לתנאים שהם מבחינה אובייקטיבית גרועים אך מחישים את הגירושין, עניין החשוב לו אותה שעה יותר מכל דבר אחר"".
לסיכום
שאלת הפיצוי שעולה במהלך גישור גירושין מצד יוזם הגירושין לצד הנגרר אליהם, כאשר אין עילה לגירושין, קשורה למתן הגט, היות ובאין עילה יכול הצד הנגרר לסרב לקבל את הגט. במרבית הסכמי גישור גירושין מסכימים מראש הצדדים לוותר על הכתובה, תוספת הכתובה ומזונות הדדיים. במידה ואחד הצדדים מעלה במהלך גישור גירושין נושאים אלו ואת נושא פיצויי גירושין, יש לדון בהם ולהגיע להסכמות הדדיות בעניין שיבואו לידי ביטוי בהסכם הגירושין. לעיתים הרצון לשלם לצד השני במהלך הליך גישור גירושין יהיה קשור לקבלת גט מהיר, אך לעיתים הוא יגיע דווקא מתוך היכולת הרגשית להזדהות עם כאבו, היות שלא עשה לו רע. פשוט האהבה אליו נגמרה …
ניתן במסגרת הליך גישור גירושין לעלות כל תוכן שעולה על דעתו של אחד הצדדים ולדון בו. לעיתים ההבנה שמגלים הצדדים זה לכאבו ותסכולו של זה מספיקים ואין צורך בפיצוי כספי על כך. אולם אין ביטוח כי העלאת הרצונות תביא בהכרח להתגשמותם במסגרת גישור גירושין, היות ונדרשת הסכמת הצד השני לכך. אולם היכולת לשים את הדברים על השולחן במסגרת הליך גישור גירושין נותנת מענה מסוים לצרכים הרגשיים של בני הזוג, לדבר על כל הדברים.
אורנה שפטר, עו"ד (עו"ס), מגשרת זוגית ומשפחתית. רחוב היצירה 3 (בית שאפ) רמת גן. 03-6962453, 050-5794548.