גישור גירושין – נקודות לחשיבה לפני שמתחילים

לבני זוג שעומדים להתגרש יש כל מיני אמונות, מחשבות ודעות בנוגע לעניינים שונים הקשורים לגירושין, חלקן עשויות לקדם את תהליך גישור גירושין וחלקן עלולות לחבל בו. במאמר זה אנסה לתאר כמה מהן כפי שיוצא לי לחוות כמגשרת גישור גירושין ומה עומד מאחוריהן.

הילדים לא צריכים להיפגע

בגירושין נפגעים כולם, האם, האב וגם הילדים. החלום על הזוגיות והמשפחה מתנפץ בחוזקה אצל ההורים, אבל גם אצל הילדים.
הילדים עלולים להיפגע מהשלכות הגירושין גם מבחינה נפשית וגם מבחינה כלכלית:
מבחינה נפשית– העולם המוכר לילדים שכלל משפחה עם אבא, אמא וילדים, המתגוררים באותו בית השתנה. עכשיו הם מתגוררים בשני בתים נפרדים שבכל אחד מהם יש את אבא או את אמא, ועם כל אחד מההורים הם בונים תא משפחתי נפרד הכולל מערכת יחסים חדשה של הורה-ילד והורה-ילדים.
כל ילד שהוריו נפרדו חולם שהם יחזרו להיות יחד, גם בגיל מבוגר, גם לאחר שהבין שהגירושין היו נכונים להם וטוב להם לבד מאשר ביחד.
מערכת היחסים החדשה עם כל הורה עלולה לקבל זעזוע נוסף עם כניסתם לתמונה של בן/ת זוג חדשים לאחד מן ההורים או לשניהם, במיוחד אם יחד עם בן/ת הזוג החדשים מגיעים גם ילדיו.
אולם, מתוך משבר ושינויים ניתן להגיע לצמיחה וגדילה. ילד שגדל בבית בו ההורים רבים וצועקים כל הזמן, או שהם אינם מחליפים מילה זה עם זה ושתיקתם רועמת, עשוי לחוש הקלה עם פרידתם והפיכתם מבני זוג להורים נטו עבורו.
ישנם ילדים שגילו מחדש את הוריהם לאחר הפרידה, למשל אצל אבות שהפכו מעורבים יותר בחייהם ולקחו אחריות נוספת על עניינים שלא התעסקו בהם קודם לכן, או אמהות שנפתחו ממקום של צמצום והקטנה לגידול הילדים ועבודה נוחה למקומות ותפקידים מגוונים ורחבים. חלק מן הילדים גם יצאו מחוזקים מהמשבר כשהם בעלי חוסן אישי, אמביציה, יכולות וכישורי חיים.
מבחינה כלכלית– כשההון המשפחתי שנצבר בשנות הנישואין מחולק לשניים, וכל הורה חי מבסיס משכורתו בלבד, מה שהיה קודם לא יכול להימשך. האם תחיה ממשכורתה פלוס דמי מזונות לילדים ודמי מדור לילדים אם נקבעו, והאב יחיה ממשכורתו מינוס דמי מזונות לילדים ודמי מדור לילדים אם נקבעו.
במשוואה הזו 1+X אינו יכול להיות שווה ל-2, ובוודאי ש- 1-x לא יהיה שווה ל-2 (2 הוא חיבור שתי המשכורות של שני ההורים כפי שהיה בשנות הנישואין).
מהמקום הזה של צמצום בהכנסות וקבלת חצי מההון המשפחתי, היכולות הכלכליות שונות ממה שהיה קודם לכן, ולא לטובה. מהמקום הזה יש ירידה ברמת החיים ממנה יפגעו כולם כלכלית, גם הילדים.
מה עושים? נקודת המוצא היא שיש מה לעשות. במהלך הליך גישור גירושין ניתן לערוך סדרי עדיפויות, לצמצם במותרות. ההתחלה תהיה בפניה ליועץ/ת מתחום כלכלת המשפחה (אני באופן אישי ממליצה על איה תמרי או ענת צלניקר) וזאת על מנת לתכנן תקציב ולפעול לפיו.

הוא צריך…היא צריכה…

"שילך לחפש משרה נוספת", "שתלך לעבוד משרה מלאה", "שתבקש כסף מההורים שלה", "שיחיה מהירושה שהוא אמור לקבל", "שתמכור את התכשיטים שקיבלה מירושה", "שימכור את המספר של המונית ויעבוד כנהג שכיר", "שתיתן שיעורים פרטיים אחרי הצהריים", "שימכור את האופנוע", "שילך לגור אצל אבא שלו", "שתלך לגור עם הילדים אצל אמא שלה"…

אלו משפטים שנזרקו לחלל האוויר אצל כמה זוגות שעברו אצלי גישור גירושין. אבל בדיוק בגלל זה אתם מתגרשים, בגלל שלא הצלחתם להשפיע על בן/ת הזוג בחיי הנישואין לעשות מה שחשבתם שהוא/היא היה/תה צריך/ה לעשות, אז עכשיו, לאחר שנפרדתם אתם רוצים להמשיך לנהל לו/ה את החיים?.
ההבנה שברגע שנפרדים, ובטח לאחר הגירושין גמרתם לנהל לצד השני את החיים, היא הבנה חשובה. ההשתתפות בהליך גישור גירושין על מנת לנסות להמשיך לנהל את הצד השני עד הרגע האחרון היא כוונה שגויה. תפסיקו לחשוב מה הוא/היא צריך/ה לעשות ותתחילו לחשוב מה עליכם לעשות. שימו את הצרכים, האפשרויות והיכולות שלכם בפרונט והשקיעו משאבים שם, לא באלו של בן/ת הזוג, להם תנו להתמודד לבד. יש לכם רעיון טוב עבורם? זרקו אותו לחלל החדר במהלך גישור גירושין בחוכמה, ממקום חיובי ולא ביקורתי, במטרה שיופנם ולא יידחה על הסף.

מי שגרם לגירושין צריך לשלם

בפס"ד ע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני, שעוסק בתביעת נזיקין, הבעל תבע את המאהב של אשתו ונדחה. במקרה זה החברות בין שני גברים נקטעה אחרי שנחשף רומן בין אחד מהם לבין רעייתו של השני. הבעל הנבגד פנה לבית המשפט אבל הפסיד בשתי ערכאות. שופט העליון קבע: "הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג" השופט יצחק עמית, הדגיש בתחילת דבריו שהדבר מהווה לכאורה עבירה פלילית מכח חוק הגנת הפרטיות. לגופו של עניין קבע השופט עמית שהמחוקק בחר לא להכיר בעילת ניאוף בין בני זוג וכך גם כלפי צד שלישי המעורב במעשה. התחייבותם של בני הזוג שלא לנאוף מצויה במישור החברתי-מוסרי-דתי, ויש להשאירה שם.
היהדות מקדשת את ערך המשפחה ומוקירה אותו, על אף זאת מחליט בית המשפט בישראל לא להיכנס לחדר המיטות של בני זוג הנשואים לאחרים, נחשבים נואפים או בוגדים, ולראות באחד או בשניהם חייבים מכוח דיני הנזיקין בשל כך, מקסימום ניתן לומר שהם לא מוסריים.
כאשר אחד מבני הזוג יוזם את הגירושין מכל סיבה שהיא, ובן השני נגרר אליהם שלא מרצונו, יש לבן הזוג הנגרר נטיה לראות בבן הזוג היוזם אשם, ומכח אשמה זו מגיעה דרישה לפיצוי. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הקרע בנישואין קרה בגלל צלע שלישית, מה שהופך את בן/ת הזוג האשם/ה גם לבוגד/ת.
האם נכון הוא שהצד שהביא לגירושין צריך לשלם על כך? בחדר של גישור גירושין מדברים על זכויות לפי החוק, אבל גם על הוגנות. בהסכמה משותפת של שני הצדדים ניתן לכמת את האשמה לכסף או לוויתור על זכויות.
אולם, זה לא מה שקורה במרבית המקרים שמגיעים אל גישור גירושין. אצל רוב בני הזוג שהחליטו לפרק את הזוגיות התפיסה היא של חופש הבחירה- החופש להחליט עם מי רוצים לחיות בזוגיות, מתי ועד מתי. מתוך הבנה זו אין עונש או קנס על פרידה וגירושין, היות ולכל אחד מבני הזוג נתונה זכות הבחירה לכך, ואי אפשר להשאיר בכוח במערכת יחסים זוגית מי שלא רוצה בה. כך גם כאשר מדובר על בגידה, במרבית המקרים ינסה בן הזוג הבוגד לחפש צידוקים להתנהגותו בכישלון הזוגיות יחד עם הבעת צער על הפגיעה בבן הזוג. למרות זאת לא בכל מקרה הוא יסכים לתרגם את הפגיעה מצידו לכסף או לשווה כסף.

מגיע לי פיצוי עבור המוניטין ונכסי קריירה בעסק שלו/ה

בבתי הספר למשפטים מלמדים פס"ד מארה"ב שהתחיל נושא זה של מוניטין ונכסי קריירה, ובו מסופר על שני סטודנטים שנפגשו בבית ספר לרפואה, היא למדה סיעוד והוא למד רפואה. הסטודנטים התאהבו ונשאו ונולדו להם שלושה ילדים. היא סיימה את התואר הראשון כשלפניו עוד שנות לימודים רבות, ועבדה בבית חולים כאחות, בעיקר במשמרות לילה עבורן התמורה גבוהה יותר, בעוד הוא המשיך ללמוד. נולדו להם שלושה ילדים והיא פרנסה את המשפחה וגידלה את הילדים. כאשר הוא סיים את ההתמחות והיה דקה לפני המעבר לסקטור הפרטי, הוא ביקש להתגרש היות והתאהב באחות אחרת, צעירה מאשתו בשנים רבות. האישה פנתה לבית המשפט וטענה כי אלמלא פרנסה את בעלה בשנות לימודיו וויתרה על קידומה המקצועי לא היה מגיע לאן שמגיע. בית המשפט קבע שהיא צודקת ועל הבעל לשפות אותה.
גם בהליך גישור גירושין מתייחסים לנושא נכסי הקריירה. כאשר מדברים על מוניטין ונכסי קריירה, מתכוונים לנכסים לא מוחשיים, קרי, נכסים שלא רואים בעין אך משמעותם השתכרות גבוהה ו/או יכולת השתכרות עתידית גבוהה שנצברה על ידי בן זוג אחד על חשבון האחר. כדי להעריך נכסים אלו צריך לשום את שוויו של בן הזוג בשני אופנים:
נכסי קריירה– הכוונה לאיש מקצוע, שרכש השכלה וניסיון במהלך חיי הזוגיות המשותפים, ובשל כך מחזיק בכושר השתכרות עתידי גבוה.
מוניטין– השם שגיבש אחד מבני הזוג לאורך שנים של עבודה קשה, כולל הדרגות שקיבל במהלך שנות עבודתו והתארים שצבר.
המוניטין הוא פועל יוצא של נכס הקריירה, שכן הינו נצבר בעת השבחתו של נכס הקריירה וכמו כל נכס הוא שווה כסף. ככל שהמוניטין של נכס הקריירה גבוה יותר, שוויו יהיה בהתאם.
גם במהלך גישור גירושין, כאשר מדברים על מוניטין/נכסי קריירה של בן הזוג השני צריך לקחת בחשבון שמדובר בפערים גדולים בין שני בני הזוג וכי לבן הזוג הראשון אין בעצמו מוניטין או נכסי קריירה. הפערים צריכים להיות גדולים גם בהכנסה וגם בהכנסה האופציונאלית. אין דין רופא ועקרת בית, כדין רופא ומנהלת סניף בנק. אין דין מתכנתת מחשבים וגנן כדין מרצה באוניברסיטה ומנהלת בי"ס.

אבל הצד שלי נתן יותר כשרכשנו את הדירה

כשנשואים בד"כ לא עושים חשבונות ולא מתחשבנים איזה צד נתן וכמה, העיקר שהגענו למה שרצינו. כשמתגרשים נפתחת תיבת פנדורה של התחשבנויות עבור שנים ארוכות אחורה.
לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, נכסים שנרכשו במהלך הנישואים, ללא קשר על שם מי הם רשומים, מתחלקים שווה בשווה בין שני בני הזוג במסגרת איזון המשאבים. לפיכך, אם אחד מבני הזוג תרם לדירת המגורים יותר כסף מהצד השני, או אם אחד מבני הזוג הקים חברה ורשם את המניות רק על שמו, בפירוק הנישואים הם יתחלקו בין שני בני הזוג באופן שווה.
בגישור אחד הצדדים יכול לומר שמגיע לו מעל 50% בנכס אחד או יותר מסיבה זו או אחרת, והדברים יעלו לדיון במהלך הגישור. אולם רק באישור בן הזוג השני ניתן להגיע להסכמות בדבר איזון לא שוויוני בנכס אחד או יותר, דבר שיבוא לידי ביטוי באיזון המשאבים בהסכם הגירושין של בני הזוג. כשבן זוג אחד רוצה חלוקה לא שוויונית של נכסים מסיבות כאלה או אחרות הוא צריך לקחת בחשבון שהצד השני עלול גם לא להסכים.
דוגמאות מכמה מקרי גישור גירושין בהם הגיעו לחלוקה לא שוויונית: כאשר יש פערים גדולים בהכנסות בני הזוג, כאשר יש פערים גדולים ברכושם של שני בני הזוג, כאשר אחד מבין הזוג התנהג באופן מחפיר כלפי בן הזוג השני, בגד בו, נהג כלפיו באלימות או התעלל בו נפשית. כאשר אחד מבני הזוג רוצה להתגרש בכל מחיר, כאשר אחד מבני הזוג ממהר לעקור לחו"ל, כאשר אחד מבני הזוג נכה או חולה באופן שיקשה עליו להתפרנס בעתיד, כאשר אחד מבני הזוג הבריח נכסים משותפים או לחילופין בזבז כספים משותפים ללא ידיעת בן הזוג השני…
בני זוג צריכים להבין כי ללא הסכם ממון חתום ומאושר ע"י בית משפט, או רישום נכסים בחלקים לא שווים, או הסכם הלוואה בדבר כספים שנתנו לבני הזוג כהלוואה ולא הוענקו להם במתנה, נקודת המוצא היא כי כספים או נכסים מלפני הנישואין, שהתערבבו בתוך נכסים חדשים משנות הנישואין, שווים עבור כל אחד מבני הזוג בגירושין רק מחצית משווים. בהליך של גישור גירושין ניתן להסכים על חלוקה לא שווה בין בני הזוג, בהסכמתם כמובן.

במאמר זה הדגמתי רק כמה מהסוגיות הרבות העולות אצל המתגשרים בתהליך של גישור גירושין, אשר המגשר/ת צריך/ה להתמודד איתן. שינוי תפיסתי אצל המתגשרים עלול לקחת זמן, וזאת בשל הציפיה שנבנתה אצלם עוד לפני תחילת הגישור, ביחס אליהן.
פתחתי כאן רק צוהר קטן על דפוסי חשיבה וניסיון לשנותם בתהליך גישור גירושין, וזאת על מנת להגיע בסופו של דבר להסכמות ולחתימה על הסכם גירושין.

אורנה שפטר, עו"ד ומגשרת זוגית ומשפחתית, היצירה 3 (בית ש.א.פ) ר"ג, 03-6962453,
050-5794548, orna@shpetter-law.co.il