בתהליך של גישור אנחנו מדברים על שני צדדים שווים המסוגלים לנהל מו"מ שוויוני ללא מורא מהצד השני וללא תחושת נחיתות. לפיכך נשאלת השאלה האם ניתן לערוך תהליך של גישור גירושין כאשר אחד מהצדדים עם מחלת נפש?
כמו כל מחלה אחרת, גם מחלת נפש אינה מגיעה בהזמנה אלא בהפתעה, לכן היא משנה את חייו של בן הזוג החולה ומשפיעה כמובן גם על בן זוגו וכל בני המשפחה.
במרבית המקרים מחלת הנפש פורצת לאחר שהזוגיות עוצבה, ומעמידה בפני בני הזוג והמשפחה התמודדויות מורכבות לא פשוטות. נצפה לראות אצל בן הזוג החולה מצב רגשי שאינו תואם את המציאות כגון דיכאון, או בוחן מציאות שאינו תקין וכולל מחשבות שווא והזיות כמו בסכיזופרניה, או כאשר רמת החרדה אינה מאפשרת יצירת קשרים בין-אישיים כמו בהפרעות חרדה. נוסף על כך נצפה מבן הזוג החולה לקבל טיפול תרופתי ולהתמודד עם אשפוזים וטיפולים נוספים. לאבחנה ולתוצאות של הטיפולים והתרופות נדרש זמן, ועד אז בן הזוג והמשפחה נדרשים לאסוף כוחות רבים בשביל להפריד בין האדם למחלה וללמוד להתמודד איתם. בהדרגה מבינים בן הזוג והמשפחה כי מדובר בבעיה כרונית שלא תחלוף, והם עומדים בפני התמודדות זוגית ומשפחתית עם מחלת נפש פעילה, או כאשר מחלת הנפש נמצאת ברמיסיה כלומר היא בנסיגה.
בני זוג עלולים להגיב בצורות שונות להתמודדות עם בן הזוג עם מחלת הנפש. למשל, בן הזוג מפוחד ינסה כל הזמן לרצות את החולה, בן זוג שלא מוכן לקבל את המצב ינסה להלחם בבן הזוג החולה, בן זוג שיראה במחלה אסון יחפש אחר השליטה במחלה, ובן זוג פסיבי ינהג בחוסר התייחסות מיוחדת.
כדי לסייע לבן הזוג החולה במחלת נפש ולדבוק בזוגיות צריך בן הזוג קודם כל להפסיק עם הסודיות שבבסיסה בושה. בנוסף, ברגע שהוא מבין את מהות התהליכים שקורים, נזהה התחלה של התקדמות לכיוון של פיתרון. חשוב שבן הזוג יזהה את התגובות שלו לבן הזוג: איזה מהן יעילות, ואיזה משמרות את המצב או מחריפות אותו. הבנה חשובה נוספת היא כי כשצד אחד בזוגיות משתנה, גם הצד השני חייב להשתנות, לפיכך לא מדובר בהחזרת האיזון המשפחתי הקודם על כנו, אלא בבניית איזון משפחתי חדש.
אולם, ישנם בני זוג שלא יצליחו להשלים עם השינוי שחל בבן הזוג עם מחלת נפש ו/או יתקשו להתמודד עם השלכות המחלה על הזוגיות ועל בני המשפחה הנוספים. לעיתים יפנו בני זוג אלה למסלול של פרידה וגירושין בדרך של גישור גירושין.
נשאלת גם השאלה מתי נצפה לראות יותר פרידה וגירושין- כאשר האישה היא עם מחלת נפש או כאשר הגבר הוא החולה?. מטפלים מתחום בריאות הנפש חושבים כי כאשר בת הזוג חולה, יש סיכוי גבוה יותר לכך שהגבר יעזוב ויפרק את הזוגיות, בעוד שאם בן הזוג חולה, נצפה שהאישה תישאר בזוגיות. כנראה הסיבה לכך היא, שנשים מגלות חוזקות נפשיות גדולות יותר מגברים להתמודדות עם סיטואציה קשה ומתמשכת של חיים בזוגיות עם בן זוג עם מחלה נפשית, ומכאן נטייתן להישאר בזוגיות. בעוד שגברים מתקשים להתמודד עם סיטואציה בה בת הזוג חולה לאורך זמן, ולכן יטו להיפרד ולהתגרש.
לאור האמור לעיל נצפה לראות בהליך של גישור גירושין יותר זוגות בהם האישה היא עם מחלת נפש, מאשר במצב ההפוך בו הגבר הוא עם מחלת נפש.
על מנת לשמור על שוויון בהליך של גישור גירושין בין הצדדים צריך להקפיד כי בן הזוג עם מחלת הנפש יגיע בשלב של רמיסיה במחלה ולא בשלב אקוטי. כאמור בן זוג דכאוני, עם מחשבות שווא ורמת חרדה גבוהה יתקשה לתפקד במלוא חושיו, כנדרש ממנו בתהליך של גישור גירושין. בנוסף הוא עלול לגלות חשדנות יתר הן לגבי ההליך והן לגבי המגשר/ת ולהפסיק את הגישור באמצע.
מאחר ותהליך של גישור גירושין, שמשמעותו פירוק הזוגיות ושינוי בתא המשפחתי, הוא תהליך משברי ומאתגר לכל אדם, גם ללא מחלת נפש, יתכן כי הוא לכשעצמו יכול להביא לרגרסיה במצבו של בן הזוג החולה. לפיכך, חשוב שגם המגשר יהיה עם היד על הדופק לגבי מסוגלותו של בן הזוג עם מחלת הנפש להתנהל בתוך ההליך הגישורי בצורה אפקטיבית.
כהגנה על צד עם מחלת נפש שמשדר חולשה, בלבול, חשדנות, פסיביות או אגרסיביות בתהליך גישור גירושין, ניתן לשלב עורכי דין שילוו כל אחד מהצדדים בנפרד וישתלבו בתהליך, אם באמצעות ייעוץ משפטי מלווה מאחורי הקלעים או בתוך חדר הגישור.
הפעם ברצוני לספר על מקרה שלא הגיע לחדר הגישור:
קיבלתי פנייה טלפונית מבעל שסיפר לי כי יצא מאשפוז פסיכיאטרי שני ואשתו הודיעה לו כי היא מבקשת להיפרד ולהתגרש. לבני הזוג היו שלושה ילדים קטינים, דירה משותפת, האם עבדה והאב התקיים מקצבת נכות ועבודה חלקית בשכר נמוך. הבעל התעניין לגבי הסכם גירושין. סיפרתי לו כיצד מתבצע תהליך של גישור גירושין, הכולל הסכמות שמתקבלות במהלכו בדרך של שותפות, ועד להגעה להסכם גירושין סופי שמאושר בבית משפט לענייני משפחה.
הבעל לא היה מעוניין בדרך של גישור גירושין היות והיתה ארוכה מידי לטעמו. כל מה שרצה היה הסכם גירושין ע"פ מה שחשב שצריך להיות רשום בו, אותו רצה להגיש לאשתו לחתימה. ניסיתי להניא אותו מהגשת הסכם חד צדדי, היות ומהלך כזה יכול להביא להסלמה ביחסים עם אשתו, ולהגיע למלחמה בבית משפט. הוא לא הסכים עימי ופנה לעו"ד שערך לו הסכם כזה.
המחלוקת בין בני הזוג היתה בנושא הדירה. הדירה נרכשה בעיקר מכספים שנתנו הוריה של האישה. האישה רצתה להוון אחוז מסוים ממנה ע"ח דמי מדור, היות וחששה כי האב לא יעמוד בתשלום מזונות ודמי מדור לאורך זמן. הסיבה לחששותיה היתה השילוב בין רמת השתכרותו הנמוכה של האב ומחלת הנפש ממנה סבל, בעקבותיה היה מאושפז כבר פעמיים, מספר שבועות בכל פעם.
כמובן שהאישה לא הסכימה לחתום על ההסכם שהבעל הגיש לה, וכמה ימים לאחר מכן הגישה נגדו את התביעות המקובלות בבית המשפט. מצדו של הבעל התשלום לעוה"ד עבור עריכת ההסכם גדל כמובן לתשלום עבור ייצוג בבית המשפט.
בדיון הראשון נסגר התיק בפס"ד של בית המשפט שקבע באופן יחסי מזונות נמוכים עבור הילדים ובנוסף דמי מדור. הוא גם חילק את הבית נשוא המחלוקת באופן שוויוני. לכאורה התחשב בית המשפט בקשייו של האב ובא לקראתו מבחינה כספית. אולם, בחשבון הסופי, עלות שכרם של עורכי הדין של הבעל ושל האישה גם יחד, הגיעו בדיוק לגובה הסכום שהיה ביניהם במחלוקת. מכאן, שבסופו של דבר במקום שהכסף הגיע לילדים, הוא הגיע לעורכי הדין.
המסקנה העולה מן הדברים היא כי גם כאשר אחד מן הצדדים הוא עם מחלת נפש, יש לשקול את השתתפותו בתהליך של גישור גירושין המלווה בייעוץ משפטי שוטף, אם מאחורי הקלעים ואם בתוך חדש הגישור.
אורנה שפטר, עו"ד (עו"ס) גישור גירושין, זוגי ומשפחתי. רחוב היצירה 3 (בית שאפ) ר"ג
03-6962453, 050-5794548, orna@shpetter-law.co.il