נניח שאתם גבר, ואתם מגלים שנולד לכם תינוק, וזה קורה אחרי שמזה שנים רבות אתם מצהירים, שמסיבות אידיאולוגיות אתם לא רוצים ילדים. עם נושא זה נאלצו להתמודד בני זוג לשעבר, שמצאו עצמם מעורבים בסוגית תינוק שנולד לאישה מזרעו של הגבר.
אינני רוצה ילדים
האב והאם כבני 40 פלוס, היו בני זוג כ-7 שנים. בשנים אלו מרביתן רוב הזמן ביחד בדירתו של הגבר. הם חוו זוגיות של עליות ומורדות כולל פרידה לתקופת מה, אבל בסוף חזרו למגורים משותפים. מתחילת הקשר ידעה האישה שהגבר אינו מעוניין שיהיו לו ילדים והסכימה עם כך.
הפיתרון – ילד מבנק הזרע
בסביבות גיל 40 התחיל השעון הביולוגי של האם לתקתק וגמל בה הרצון להיות לאם. בקשתה מהגבר לתרומת זרע סורבה, והיא התחילה בתהליך של הפריה מתרומת זרע, כאשר היא מודעת לכך שילדה עתיד לגדול ללא אב. אם הייתם שואלים את האישה, היא היתה עונה כי ילד צריך לגדול עם אב, אבל לדבריה רצונה להיות לאם גבר על אמונתה זו. בני הזוג הסכימו כי במידה והאישה תהרה מתרומת הזרע, היא תעזוב את דירת המגורים של הגבר והם יפרדו. האישה עברה מספר הזרעות שנכשלו, ולהפתעתה כחודש לאחר הכישלון האחרון מצאה עצמה בהיריון טבעי.
אבהות?
האישה עזבה את דירת המגורים והשאירה בה גבר המום, מבולבל וחסר אונים. לדבריו, הוא לא היה בטוח לחלוטין שההיריון אינו כתוצאה מהטיפולים שהאישה עברה. במחשבה שניה, הוא היה יכול לחיות עם הספק שזה הילד מזרעו, ובתנאי שלא יצטרך להכיר בילד. כאילו הוא תרם זרע כמו הרבה אחרים שתרמו. בשלב זה הגבר לא שיתף את משפחתו וחבריו, כיוון שחשב שבזאת הסתיים העניין. לדבריו הוא המשיך לחיות בהסתגרות עם הידיעה שנתן לפצצה מתקתקת לחיות בבית שלו. הוא טעה טעות מרה כשהאמין להבטחת האישה, כי במקרה שתהרה ממנו היא תצא מחייו ולא תרצה ממנו דבר.
אבהות כפויה
לאחר עזיבת האישה את דירת המגורים המשותפת, הם לא נפגשו זמן רב. הם התכתבו מספר פעמים במייל. האישה כתבה לגבר שהיא מצטערת על הכל, ובמיוחד על זה שהיא לא שם בשבילו כשהוא צריך חבר שיתמוך בו. האישה הבינה שהטילה על הגבר פצצה, וגם היום היא מסנגרת עליו בידיעה שעשתה לו עוול. זמן קצר לאחר לידת הילד הם נפגשו ללא נוכחות הילד. האב אמר שהוא לא רוצה שום קשר עם הילד בגלל שעבורו אבהות כפויה מהווה פטיש גדול על ראשו, והוא לא מסוגל להתמודד עמו. האם הבהירה לאב שבכוונתה להגיש תביעת אבהות נגדו. לדבריה בדיסונס בין הרצון של האב שהילד לא ידע שהוא אביו, לבין החשיבות שלילד שהיה אב, היה לה ברור שטובת הילד על העליונה. גם מהכרותה הארוכה עם האב, היא ידעה שהוא יהיה אבא נהדר.
נקודת מפנה?
ההורים נפגשו שוב ללא נוכחות הילד. הפעם האב הסכים שבמידה ויוכח כי הילד שלו, אין לו ברירה אלא להיות אב נוכח לילד. האם הציעה להגיע אל הסכם הורות באמצעות תהליך של גישור זוגי. האב הסכים ובתנאי שרק לאחר שיגיעו להסכם ההורות תעשה בדיקת האבהות. ללא ידיעת האם, האב פנה לעו"ד כדי שתכין הסכם אבהות. תהליך זה לקח כחודשיים. באותו הזמן, האם חשה שלא קורה כלום. כדי להביא לזירוז התהליך פנתה האם לבית המשפט והגישה בקשה במעמד צד אחד לעיכוב יציאה מהארץ. ביום בו עוה"ד הודיעה לאב כי ההסכם מוכן, הגיעה אליו זימון מהאם לבית המשפט.
הדיון המשפטי
הדיון החל בנושא עיכוב יציאת האב מן הארץ והסתיים במתן צו לבדיקת אבהות. מהדיון שני הצדדים יצאו טראומטיים. לדברי האב היה לו קשה עם זה שהצו הוצא לא בפניו. בנוסף לא נתנו לו לדבר אלא רק להיחקר. זה הוריד לו את מערכת האימון בבית המשפט. לאם היה קשה לראות את שניהם במצב הזה. היא האשימה את עצמה בסיטואציה בה החיים שלהם נדונים בבית משפט ע"י "שני ליצנים שחשבו שהם בסרט הוליוודי". היא ישבה כל הדיון עם הראש ברצפה ורצתה לצרוח שיפסיקו עם זה ולברוח.
המפגש ביחידת הסיוע
מספר שבועות לאחר הדיון נפגשו ההורים ביחידת הסיוע. מבחינתם הפגישה עם העובדת הסוציאלית היוותה נקודת מפנה. האב זוכר שהיא אמרה לו שהוא צריך להפסיק לכעוס, כי זה לא מועיל לאף אחד. האם ראתה שחשוב למצוא מקום בו שניהם יוכלו לדבר בלי אגו. ביחידת הסיוע הם חתמו על עיכוב הליכים. באותו יום העביר האב לאם רשימה של מגשרים ממנה הם בחרו אותי.
תהליך של גישור זוגי
ההורים הגיעו אלי לתהליך של גישור זוגי כשמלאו לילד 5 חודשים. התרשמתי שלמרות כל מה שעברו הם נשארו חברים טובים. ראיתי שיש ביניהם תקשורת טובה וחיבה. בין לבין הם העלו זיכרונות משותפים, צחקו, ישבו צמודים זה לזה ולא נמנעו ממגע קל. האם גילתה הבנה רבה לכעסו של האב. לדבריה כשהיא רואה שהוא עצוב זה עושה לה רע. היא חזרה וביקשה מהאב שישנא אותה ולא את הילד.
שאלתי את האב למה הוא רוצה להגיע אל הסכם הורות לפני בדיקת האבהות?. האב ענה שעבר יותר מידי זמן להיות מחוץ לחיי הילד. אם הילד הוא שלו, אז עדיף לו לא לאבד עוד זמן על יצירת הסכם הורות, אלא להתחיל להיות אתו בקשר באופן מיידי.
הגעה אל הסכם גישור
תוך 10 ימים מתחילת גישור זוגי נחתם הסכם גישור. בתהליך גישור זוגי האב התעקש שדמי המזונות לילד יהיו נמוכים. הוא הסביר זאת בכך שזה תיקון לעניין הכפיה, ככה הוא מרגיש שפחות נכפה עליו. לדבריו תמיד אפשר לתת יותר אם רוצים. האם הסכימה לגובה המזונות שרצה האב. מבחינתה אם ההתפשרות על כסף תתקן טיפה ממה שעשתה לו, אז זה כדאי. לדבריה תמיד היה נדיב איתה ולכן היא מאמינה שיהיה נדיב גם עם הילד. האב ציין כי הוא יודע שהסכם הגישור אינו סימטרי ובבית משפט האם היתה יכולה לקבל דמי מזונות יותר גבוהים, אבל ההסכמה על דמי המזונות הנמוכים היתה הגשר בזכותו הם היו יכולים לשבת באותו שולחן ללא עו"ד.
תוצאות בדיקת אבהות
חודש לאחר סיום תהליך גישור זוגי נפגשו לראשונה האב והילד. היה זה בבית החולים בזמן בדיקת האבהות. לדברי האב כאן חלה התפנית. במפגש עם הילד היה קליק ומכאן הכל נהיה עבור האב קל יותר. מאז לא אכפת לו מה אנשים חושבים. האב מרגיש כי הילד נתן לו כח להתמודד עם הרבה דברים. הוא הוסיף לו גם חרדות ואחריות שלא רצה, אבל כל סדר העדיפויות של האב השתנה.
האב והילד לא חיכו לתשובה לבדיקת הרקמות. מהיום בו הם נפגשו לראשונה, הם החלו להיפגש בקביעות. לאחר שהגיעה התשובה החיובית לבדיקה, שיתף האב את משפחתו וחבריו בידיעה שהוא אב. לאחר שניתן צו הורות, אישרנו את הסכם הורות בבית המשפט לענייני משפחה.
סוף דבר
ראינו כי למעשים יש השלכות, ויש לקחת עליהם אחריות.
למדנו שאידיאולוגיה זה דבר חשוב, אבל נראה כי המציאות חזקה מכל פילוסופיה.
נוכחנו שגם במצבים שנראים בלתי אפשריים יש מקום להבנה הדדית ופשרות.
בקיצור- לעיתים יש לעבור דרך כדי לראות את האור בקצה המנהרה, אבל הוא שם…
קלישאה לסיום- רק אהבה תביא אהבה…