במאמר זה אספר על זוג בגיל השלישי שהגיע לטיפול זוגי ומשהחליטו במסגרת הטיפול להתגרש פנו לתהליך של גישור גירושין. קודם לתיאור המקרה אתן רקע קצר על גירושין בגיל השלישי.
בספרות הפסיכולוגית נהוג לתאר 4 תקופות עיקריות הנחשבות כתקופות בסיכון, שהמשבר הטמון בחובן עלול לחבל בחיי הנישואין וכתוצאה מכך להביא לגירושין:
• משבר הילד הראשון.
• משבר 7 שנות הנישואין.
• משבר גיל ה-40.
• משבר הקן המתרוקן- עזיבת הילדים את הבית.
בשנים האחרונות מדווחים מטפלים זוגיים וכן עורכי דין ומגשרים מתחום דיני המשפחה על עליה בזוגות בסביבות גילאי ה-60 שפונים אליהם לטיפול זוגי ו/או לייצוג בבית המשפט ו/או אל גישור גירושין.
השנתון הסטטיסטי לישראל שהוצא בשנת 2014 ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומסכם את נתוני שנת 2012 מאשר דיווחים אלו. על פיו בשנת 2012 התגרשו 13,685 זוגות מהם 1,866 נשים בגילאי 55+ המהוות 13.6% מכלל הנשים שהתגרשו בשנת 2012, ו- 1,182 גברים בגילאים אלו המהווים 8.6% מכלל הגברים שהתגרשו בשנת 2012.
בהשוואה לשנים קודמות למשל: בשנת 1966 גברים בגילאי 55+ היוו רק 2.2% מכלל הגברים המתגרשים ונשים היוו רק 1.5% מכלל הנשים שהתגרשו.
אם כן ניתן לזהות תקופה נוספת הנחשבת כתקופה בסיכון, והיא גירושין בגיל השלישי או מושג חדש בנקרא "גירושין אפורים".
תקופת הגירושין בגיל השלישי מתאפיינת בזוגות עם ילדים גדולים שכבר עזבו את הבית, לעיתים קרובות כבר יש להם נכדים והם זכו בתואר המכובד של סבא וסבתא. יש המסבירים את הפרידה בשלב זה כפרידה ש"היתה באוויר" בגילאים צעירים יותר, אבל מטעמי חשש כלכלי, או מטעמי התחשבות בילדים לא נעשתה אז ונדחתה להיום. התלונות האופייניות בגילאים אלו הן בעיות בתקשורת, חוסר נוכחות והקשבה וחוסר בתשומת לב לאורך כל שנות הנישואין. אחרים טוענים כי הזקנה, שכבר חשים בגילאים אלו את סימניה, יחד עם המחשבה כי סיום החיים לא מאוד רחוק כבעבר, יכול להביא לרצון לשינויים בזמן שנותר לחיות, ובעיקר לשינוי במחויבות הזוגית, קרי פרידה וגירושין. גם בגילאים אלו בגידות עלולות להוות טריגר לגירושין. לרוב מדובר בבגידה מצד הגבר שבוגד עם בת זוג צעירה ממנו, וזאת כדי לחזק את אמונתו ביכולתו למשוך נשים, באטרקטיביות שלו וביכולותיו המיניות.
הפסיקה ביססה את עקרון הלכת השיתוף (לזוגות שנישאו עד שנת 1973) וחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973, קבע את עקרון איזון המשאבים (למי שנישא לאחר שנת 1973). על פי עקרונות אלו הרכוש שצברו בני הזוג במשך שנות נישואיהם מתחלק ביניהם באופן שווה. מכאן שהדירה המשותפת, הפנסיות (במיוחד אם רק אחד מבני הזוג זכאי לפנסיה והשני הסתמך כל השנים על כך שבגיל זקנה ייהנה מהפנסיה של בן זוגו), החסכונות שנצברו, עסקים, מניות בחברות וכדומה, נכללים בתוך איזון המשאבים.
המהות של איזון המשאבים אינה רק לקחת את כל מה שהצטבר ולחלקו כך שכל אחד מבני הזוג יקבל בדיוק חצי מכל דבר, אלא לבדוק מה הוא שוויים של כל הנכסים המשותפים ולחלק את ערכם בצורה הגיונית בין שני בני הזוג. הרי אין הגיון בכך שאם שני בני הזוג מקבלים פנסיה, כל אחד מהם ישלח בכל ראשון לחודש שיק בגובה מחצית הפנסיה שלו לבן הזוג השני. בעזרת אקטוארים ושמאים נבדק שווי הנכסים וייתכן שיוחלט כי כל אחד משני בני הזוג ימשיך לקבל את הפנסיה שלו, בעוד בן הזוג שהפנסיה שלו גבוהה יותר יפצה את בן הזוג השני באמצעות כספים המגיעים לו מהחסכונות המשותפים או מהכספים שיגיעו לו לאחר מכירת דירת המגורים המשותפת.
סיפור המקרה
בני זוג הנשואים מזה 30 שנים פנו אלי לתהליך של גישור גירושין. בני הזוג הורים לשני ילדים, הבכור נשוי+2 והצעירה רווקה מתגוררת מחוץ לבית. פרודים מספר חודשים. הבעל חזר לדירה ששייכת לו עוד לפני הנישואין, והאישה נשארה להתגורר בדירה המשותפת.
\האישה– בת 60. עבדה עד לפני כ-15 שנים. מאז לא עובדת. האישה יזמה את הגירושין ותיאמה את הגישור. לדבריה מזה 10 שנים יש בעיות בין בני הזוג, כל השנים האלו היא נלחמה על הזוגיות, אבל בשנה האחרונה הגיעה למסקנה שאין לה מה לחפש בזוגיות. לדבריה כל השנים בעלה לא העריך אותה ולא היתה ביניהם תקשורת. בשנים האחרונות טיפלה בעצמה, עבדה על עצמה, עברה תהליכים רגשיים וגילתה אישה אחרת, אישה שווה, בעלת כוחות משלה, ולא מישהי שמנסים לשנות ולמחוק אותה כל הזמן. היום הדרישות שלה מבן הזוג השתנו והיא סבורה כי בעלה לא מסוגל לספק אותן.
הבעל– בן 65, עד לפני כשנה ובמשך 40 שנים בעל היה עסק עצמאי. בשנה האחרונה העביר את העסק לחתנו והוא מסייע לו בעסק ללא תשלום. במקביל מנסה להשתלב בעסק אחר כעצמאי, אם כי עדיין ללא תוצאות. הבעל שיתף פעולה עם אשתו והגיע הגיע לגישור, אבל הוא מרגיש בהלם מכך שהכיוון הוא גירושין. אומר כי הוא אוהב את אשתו ואת המשפחה ומוכן לעשות כל ניסיון כדי לשמר את הזוגיות. עדיין מקווה שהאישה תסכים לניסיון נוסף. חושב שכאשר בני זוג פרודים ולא גרים באותו בית קשה לעשות ניסיון אמיתי. למרות זאת אין בכוונתו לחבל בתהליך הגירושין והוא לא מעוניין להחזיק באשתו בכח.
אם כן, מדובר בבני זוג שהתקשורת ביניהם לא תקינה שנים רבות. ילדיהם עזבו את הבית מזמן, אבל למרות זאת עברו עוד כ-10 שנים עד שההחלטה להתגרש באופן סופי נרקמה בלב האישה, וביוזמתה אף יצאה אל הפועל. כמו כן אנו מבחינים כאן בפער בתפיסותיהם של שני בני הזוג את המצב. בעוד האישה עברה תהליך של טיפול ושינוי, הבעל לא עבר תהליך כזה. האישה גם מרגישה שניסתה לתקן את הזוגיות עד שהגיעה למסקנה שאין לה תקנה, ואילו הבעל עדיין מתקשה להאמין שההחלטה של האישה סופית והרכבת כבר עברה מזמן. רק עכשיו הוא מביע את רצונו לתקן את הטעון תיקון, אבל מבחינת האישה- כבר אין את מה.
במשך השנים התפרנסו בני הזוג מפירות העסק של הבעל ונעזרו בהוריה של האישה ובכספי ירושה שקיבלה. לבעל כאמור דירה קטנה שרכש לפני הנישואין ושם הוא מתגורר כיום. לבני הזוג דירה מרווחת הרשומה בטאבו על שניהם. לבעל פנסיה מאוד קטנה. לבני הזוג נכסים נוספים מהם יש הכנסה קטנה והבעל שותף בהשקעה בחו"ל שכרגע אין ממנה הכנסה. לכל אחד מבני הזוג רכב משלו.
בין בני הזוג שורר אי שוויון כלכלי. אומנם לבעל דירה קטנה שרכש לפני הנישואין, אבל הפנסיה שלו מאוד קטנה. לעומתו האישה מקבלת ותקבל ממשפחתה סיוע כספי שיספיק לה לחיות ברווחה כלכלית כל ימי חייה.
במהלך התהליך של גישור גירושין, כדי להגיע להסכם גירושין, וממקום של התחשבות בבעל, הסכימה האישה להעביר לבעל את כל הנכסים שנצברו בשנות הנישואים, למעט הדירה המשותפת, שנקנתה על ידי אביה של האישה ורשומה ע"ש שני בני הזוג, שתימכר ושוויה יחולק ביניהם. לאישה לא היו דרישות לאיזון משאבים של דירתו של הבעל.
לסיכום, כאשר מדובר בגירושין בגיל השלישי עיקר ההסכם הוא כלכלי וההתייחסות היא לאיזון הנכסים של בני הזוג, לכן גישור גירושין הוא בדרך כלל מהיר ולא לוקח יותר מכמה מפגשים. לגבי הסיבות שהביאו לגירושין, אנו רואים שגם כאן הסיבה העיקרית היא חוסר תקשורת וחוסר שביעות רצון מהיחסים הזוגיים. מהמקרה הנדון כאן למדנו, שיש מקרים בגיל השלישי בהם לזמן יש חשיבות רבה, והגירושין נעשו שלא מתוך קפריזה או בתהליך מהיר, להיפך, שורשיהם ארוכים, מסובכים ונטועים חזק בתוך בעיות הזוגיות הממושכות לאורך השנים. גם לאחר שהסתיים התהליך של גישור גירושין נשמר הקשר בין בני הזוג. הם נפגשים באירועים משפחתיים וחוגגים את החגים יחד. במקרה זה התהליך של גישור גירושין הוכיח את עצמו, ולמרות שדרכיהם נפרדו, עדיין אכפת להם זה מזו והם מסוגלים להיפגש ולחגוג יחד.
אורנה שפטר, עו"ד (עו"ס) גישור גירושין, זוגי ומשפחתי. רחוב היצירה 3 (בית שאפ) ר"ג
03-6962453, 050-5794548, orna@shpetter-law.co.il