עודד ורונית כבני 40, שכירים, נשואים מזה 12 שנים והורים לשני בנים בני 10 ו-9. לאחר שמערכת היחסים הזוגית ביניהם התערערה וחל ביניהם ריחוק, הם פנו לטיפול זוגי אך עזבו אותו באמצע. לאחר מספר חודשים, משלא חל שינוי לטובה ביחסים ביניהם, הודיע עודד לרונית כי החליט להתגרש וביקש ממנה שיפנו יחדיו אל הליך של גישור גירושין על מנת להגיע להסכם גירושין ללא מלחמה.
בני הזוג החלו בהליך של גישור גירושין והגיעו להסכמות ביחס למכירת הדירה וחלוקת תמורתה, איזון קרנות הפנסיה וההשתלמות שלהם, זמני השהות של כל אחד עם הילדים ומתן משמורת למרב. הסעיף היחידי שלא הסכימו עליו נגע במזונות הילדים ועמד על הפרש של 1.000 ₪ בין רצונותיה של רונית לרצונותיו של עודד, כלומר 500 ₪ לכל ילד. כאשר אף אחד מבני הזוג לא הסכים להתפשר, רונית התייעצה עם עורך דינה, הודיעה על סיומו של גישור גירושין ופנתה לבית המשפט לענייני משפחה.
רונית ועודד לקחו עורכי דין מייצגים וכל אחד מהם שילם לעורך דינו 60,000 ₪ (לא סופי) וסה"כ 120,000 ₪ .
אי ההסכמה בין רונית לעודד עומדת על 102,000 ₪ ע"פ הפירוט הבא: 12,000 ₪ למשך 8 שנים וסה"כ 96,000 ₪ עד הגיעו של הבן הבכור לגיל 18, ועוד 6,000 ₪ למשך שנה אחת עד הגיעו של הבן הצעיר לגיל 18.
משהגיעו לבית המשפט שכחו בני הזוג את ההסכמות שהגיעו אליהן בגישור ופתחו חזיתות נוספות. עודד תבע משמורת משותפת והסדרי ראיה מורחבים עם הילדים, ורונית תבעה חלק גדול יותר בדירה כמו גם דמי מזונות גבוהים יותר.
בודאי אתם שואלים כיצד פסק בית המשפט בסופו של דבר?
התשובה לכך אינה רלוונטית, כי באותו ברגע שבני הזוג הגיעו לערכאות שניהם הפסידו. ראשית במקום להפנות את הכסף שהיה בלב הסכסוך לילדים, הם הפנו אותו לעורכי הדין שלהם. ושנית, את המלחמה הארוכה, ואת המחירים הרגשיים והנפשיים שהם וילדיהם שילמו על המאבק ביניהם, אי אפשר בכלל לכמת בכסף.
לבסוף, לאחר שעברו מספר שנים קשות באולמות בית המשפט, בלי ששניהם מחליפים מילה זה עם זו, עודד ורונית חזרו להיות בקשר. לא, הם לא חזרו להיות בני זוג, ואף הם אינם חברים טובים, אבל הם מסוגלים לתקשר ביניהם ולתפקד בשיתוף פעולה בכל הנוגע להורות של ילדיהם המשותפים.
אז מה מוסר ההשכל? במלחמת גירושין אין מנצחים- כולם מפסידים. לעומת זאת בדרך של גישור גירושין, הידברות, ויתור הדדי וראיה הגיונית של העניינים העומדים על הפרק- כולם מנצחים.
אז מה יותר טוב לבני זוג שנפרדים, מאשר להחליט על גורלם וגורל ילדיהם בעצמם באמצעות גישור גירושין, ולהפנות את כספם באופן ישיר לצורכיהם וצורכי ילדיהם, וזאת תוך כדי צמצום נזקים רגשיים לכל בני המשפחה?