גישור משפחתי בין הורים לילדים בכל גיל, הוא אחד הגישורים הקשים והמאתגרים ביותר שיש. בגישור זה המטרה היא להביא מחד לפתרון שיהיה על דעתם של כל הצדדים ומחד להמשיך לאפשר להם להמשיך להיות בקשר. זהו גישור המערב צדדים נוספים במשפחה כגון חתנים וכלות, אחים/יות וגיסים/ות ילדים/ות שהם גם נכדים/ות ועוד… לכן בחדר הגישורי יושבים לכאורה שני צדדים, אבל קולותיהם של בני המשפחה האחרים מהדהדים ברקע.
אב העביר לשני בניו במתנה שני נכסים, נכס לכל בן. המשפחה כוללת גם אם ו-4 בנות. ההורים קשישים והאב אף סיעודי, הילדים כולם מעל גיל 40 נשואים והורים לילדים. אחד הבנים סיים את המתנה ברישום בלשכת רישום מקרקעין, ואילו העברת הנכס השני לא הסתיימה ברישום, היות והיה סכסוך בין השוכר בדמי מפתח לבין האב בגין חובות ארנונה גבוהים לעירייה. כידוע, בעת רישום נכס בלשכת רישום מקרקעין יש להביא אישור עירייה על העדר חובות. משכך, טרם נרשמה על הנכס הערת אזהרה אולם העסקה דווחה לרשויות המס.
הסכסוך בין האב לשוכר הגיע לבימ"ש והסתיים בגישור, כאשר האב העביר לשוכר סכום השווה בערכו לכרבע מערך הנכס, והנכס שוחרר מדמי המפתח.
מיד אח"כ פנו ההורים לבן שהחנות שנתנו לו במתנה לא נרשמה בלשכת רישום מקרקעין כדי שיחזיר להם את החנות. הבן סרב וההורים תבעו אותו בבית משפט לענייני משפחה. ביהמ"ש הפנה את הצדדים לגישור, לדבריו אם הוא יפסוק רק צד אחד יצא מרוצה, והסיכוי שהצדדים יחזרו להיות בקשר לאחר מכן אינו גדול.
ההורים טענו כי בשנתיים האחרונות הם נתנו לבן סכום כסף להשקעה פרטית שלו, כאשר הבן ידע שהוא מקבל את הכסף במקום את החנות. בנוסף מצבם הרפואי התדרדר בשנים האחרונות והם זקוקים להכנסה נוספת, כמו דמי שכירות מהנכס שבמחלוקת.
הבן מתכחש לסיכום שהציגו ההורים. לדבריו שתי סיבות עיקריות עומדות מאחורי מעשיהם של הוריו: הראשונה, שהם נתונים ללחצים גדולים מצד אחת מאחיותיו, שהיא המטפלת העיקרית של ההורים, ואשר חפצה כי הנכס הזה יעבור לרשותה, והשניה, שהבן האחר שהמתנה שקיבל הושלמה, ניתק עימם קשר וגם לא דאג להעביר להם כספי שכירות מהנכס, כפי שהתחייב להוריו. במקום "לבוא חשבון" עם הבן השני- ההורים מנסים להחזיר את המתנה שהעניקו לו, היות ובגלל הנסיבות המיוחדות היא טרם הושלמה, הכל תוך כדי חיפוש אחר פתח לחזור בהם ממנה.
הבן חושב שהנכס צריך להישאר בידיו, כמו אצל אחיו. לחילופין הוא מוכן להחזיר אותו להורים בתנאי שיקבל מהם שליש משוויו (לאחר ניכוי המתנה הכספית שקיבל והכסף ששילמו ההורים להוצאת הדייר בדמי המפתח) .
ניסיתי להבין מההורים מה עומד מבחינתם מאחורי הסכסוך. הבנתי שהם מאוכזבים ומתוסכלים מהבן השני, שהבטיח להם חלק מפירות הנכס, ולא רק שלא נתן, אלא גם נעלם מחייהם. מייעוץ משפטי שקיבלו הם הבינו שאצלו לא יוכלו לבטל את המתנה שנתנו לו היות והמתנה הושלמה ברישום. לדעתם הבן מסודר מבחינה כלכלית היות ויש לו השכלה גבוהה והוא שכיר, בעוד הבן השני שלא רכש השכלה, עובד בתוך הנכס.
ההורים נשאלו מה חשוב להם יותר- ההכנסה מהנכס, או הרישום של הנכס על שמם, היות וקיימת אפשרות לפיה הנכס ירשם ע"ש הבן, אולם במקביל יובטח להם כי כל ימי חייהם הם יקבלו את פירותיו. ההורים הסכימו לכך, ואף נכתבה טיוטת הסכם גישור בנוסח זה.
במפגש החתימה ההורים חזרו בהם מהסכמתם, התעקשו שהנכס יחזור אליהם והיו מוכנים לפצות את הבן כספית תמורת זאת. לבסוף נקבע כי ההורים יפצו את הבן ב-25% מערך הנכס. הסכם גישור זה נחתם וקיבל תוקף של פס"ד בבית המשפט לענייני משפחה.
את ההורים הביאה לגישור האחות. היא גם עמדה והאזינה מאחורי הדלת לדברים שנשמעו בחדר. במפגש השני בו ההורים חזרו בהם מהסכמתם הראשונה והתעקשו על החזרת הנכס לבעלותם, הם כל הזמן מלמלו שוב ושוב שהם לא מוכנים לשום פתרון אחר חוץ מלקבל את הנכס. במפגש השני השתתפו גם עוה"ד. כאשר יצאתי לחדר השני לשוחח עם הבן ועוה"ד שלו, נכנסה האחות לחדר בו שהו הוריה עם עורך דינם.
נראה היה שעמדות ההורים והאינטרסים שהציגו בחדר הגישור הושפעו מילדיהם האחרים. החוויה השלילית של ניתוק הקשר עם בנם האחד, יחד עם אי קיום הבטחתו להעביר להם חלק מפירות הנכס, וגם השפעתה של ביתם, שהיא הבת הקרובה אליהם ביותר ולדבריהם מסייעת להם הכי הרבה, חילחלה את תהליך הגישור ואל תוצאותיו.
הבן שכאב לו לשמוע את דבריהם של הוריו, והרגיש מבוזה ודחוי על ידיהם, רצה לסיים את הגישור אף במחיר ויתור על הנכס והפחתת דרישותיו הכספיות. הכל כדי לשים את האירוע השלילי מאחוריו.
לצערי, הקשר בין הבן להוריו לא נשמר. הוא סיפר לי כי לאחר מספר חודשים אביו התקשר אליו כדי לשאול אם הוא שמע משהו מהאח השני… זוהי דוגמה של גישור משפחתי שהצליח אולם כיוון שקדם לו סכסוך משפטי והיו מעורבים בו בני משפחה נוספים, לא הצליח לאחות את הקרעים.