לאחרונה חוקקה הכנסת את החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) התשע"ה-2014) (להלן: "החוק לסכסוכי משפחה") שהיה אמור להיכנס לתוקף בספטמבר 2015, אך הוחלט על דחייתו.

מטרתו של החוק לסכסוכי משפחה הינה "לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד."

הרעיון של יישוב סכסוכים בהסכמה ובדרכי שלום כדי להפחית התדיינות משפטית הוא רעיון נפלא בעיקרו. בתהליך של גישור גירושין בני הזוג וילדיהם עשויים לחסוך מעצמם לאורך שנים כעסים ועוגמות נפש מיותרות הכרוכות בהשתתפות בתביעה משפטית וגם לצמצם נזקים כלכליים. מערכת המשפט תוכל למנוע מעצמה עומסים מיותרים ולפנות את עצמה רק לאותן לתביעות שלא הצליחו להסתיים בהסכם גירושין.

הביקורות על החוק לסכסוכי משפחה רבות: קיימת פגיעה של הציבור בזכות הגישה לערכאות, בשל פתיחת ביה"ד הרבני לתביעה ליישוב סכסוך נוצר מרוץ סמכויות חדש, בטופס בקשת יישוב הסכסוך אין צורך לטעון טענות רציניות ומספיקות רק כמה מילים, מניעת תופעות של הברחת נכסים ו/או ריקון חשבונות בנק נעשית מורכבת יותר, יש חיוב בגישור גם במקרי בגידה ואלימות במשפחה, ובמקרים שהגישור לא יצלח משמעות החוק הארכה מיותרת של ההליך וסבל הצדדים וילדיהם בעוד 45-75 ימים נוספים. אולם לא בביקורות אלו אתמקד כאן.

כאמור החוק לסכסוכי משפחה מחייב את כל המבקש להגיש לערכאה שיפוטית תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, להגיש קודם כל בקשה ליישוב סכסוך. החוק אינו מחריג זוגות בהם יש בני זוג שסבלו מאלימות פיזית/מינית, אלימות מילולית, אלימות נפשית וכיו"ב. אלו זוגות בהם יש צד אחד שהוא חלש יותר, בעוד שבגישור נקודת המוצא שלנו היא התדיינות ומו"מ המבוסס על אינטרסים בין שני צדדים שווים.

נשאלת השאלה האם ניתן לדעת מראש, בהסתברות די גבוהה, אילו זוגות לא יצליחו לסיים את יישוב הסכסוך באמצעות גישור גירושין ולהגיע להסכם גירושין ויסיים עם הסכם גירושין ביד? הרי שאם נוכל לנפות מראש זוגות שההסתברות שלהם להיכשל בתהליך של גישור גירושין גבוה, נוכל לחסוך מהם עד 75 ימים מיותרים על כל ההשלכות המפורטות לעיל, וכן נמנע הסלמה נוספת בין בני הזוג, היות ותהליך גישור גירושין שמסתיים ללא הסכם מביא עימו תחושה נוספת של כישלון מצד שני בני הזוג, ויכול להעצים את הסכסוך ביניהם.

גישור במשפחה: אפיון, ייחוד ולמי הוא מתאים

"גישור במשפחה: אפיון, ייחוד ולמי הוא מתאים" הוא גם שמו של מאמר שפרסמו ד"ר אורנה כהן, נעמי דטנר ואהרון לוקסמבורג .
במאמר הנ"ל בוחנים הכותבים איזה אפיונים של זוגות מגושרים בתהליך של גישור גירושין מתאימים לתהליך הגישורי ויכולים לנבא את סיומו בהסכמות ו/או בהסכם, ואיזה אפיונים של זוגות מגושרים בתהליך של גישור גירושין, עלולים לפגוע בתהליך הגישורי ולהביא לכישלונו או לסיומו בטרם עת, או כלשונם של הכותבים (עמ' 91'):
"סינון מקדים וראשוני לגבי יכולת זוגות להנות מתהליך של גישור לגירושין".

במאמר מתוארים 5 מימדים כלליים וראשוניים להערכה מי יכול להפיק תועלת מתהליכי הגישור ואלה הם:

1. מחויבות לגירושין – החלטה משותפת של שני בני הזוג להתגרש יחד עם נכונות ויכולת לפעול למימושה, עשויה לנבא הצלחה בגישור, בעוד שאמביוולנטיות אצל אחד או שני בני הזוג לגבי הגירושין, עלולה לנבא כישלון של תהליך גישור גירושין.

2. התדיינות משפטית קודמת – התדיינות משפטית קודמת ומאבקים לאחר הפירוד מבשרים רעות לתהליך גישור גירושין. לאחר שאחד או שני בני הזוג נקטו זה נגד זה בצעדים כגון פתיחת תיק גירושין בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, תלונות במשטרה והוצאת צווים בבית המשפט, נצפה לפגוש אנשים כועסים, פגועים, ממורמרים, בעלי משקעים שליליים זה כלפי זה, בעלי יכולת מוגבלת להידברות פתוחה אחד עם השני וחוסר נכונות לשינוי בעמדותיהם. בנוסף, ייעוץ משפטי מלווה במרבית המקרים גם בקבלת מידע מעוה"ד על סיכויי התביעה, נקיטת הליכים משפטיים וגם כרוך בתשלום עבור הטיפול בתיק. הוצאה כספית זו עלולה גם להפחית מהמוטיבציה של בני הזוג לפנות להליך הגישור הכרוך עכשיו בתשלום נוסף, ובוויתור על חלק מן הכספים שהוצאו על ידם לקיום התהליך המשפטי. למרות זאת, יש מספר מועט של זוגות שיגיעו לגישור בגלל שחיקתם מהמאבק המשפטי הארוך, היקר והמנוכר, ורצונם לסיים את התהליך כולו או חלקו בדרך שונה של גישור גירושין.

3. יחסים זוגיים – מתח, עוינות ועוצמת קונפליקט גבוהה מהווים מכשול לתהליך גישור גירושין. כשבני הזוג לא מסוגלים לשתף פעולה וניהול הקונפליקטים ביניהם מאופיין ע"י דפוסים הרסניים, יהיה קשה לנהל הליך של גישור. ככלל מקרים של אלימות פיזית ואלימות מילולית כבדה אינם מתאימים לגישור. הסיבה נעוצה בפער הקיים ביחסי הכוחות בין שני בני הזוג (בד"כ מדובר בגבר אלים ובאישה נפחדת), במניפולטיביות של בן הזוג המכה, ובחוסר האיזון בין הפחד מאלימות שאפיין את בן הזוג המוכה, לבין ההסכמה החופשית הנדרשת מצד בגישור. ייתכן ויש מקרים מסוימים בהם ניתן לאפשר גישור במצבי אלימות, בעיקר אם הגישור יתקיים אצל מגשרים שקיבלו הכשרה מיוחדת, אולם מקרים אלו הם יוצאי הדופן ולא מעידים על הכלל.

4. תקשורת בין בני הזוג – קיומה של תקשורת בונה בין בני הזוג היא גורם מנבא חיובי להצלחת גישור גירושין. ככל שבני הזוג מסוגלים לתקשר בבירור, בישירות ובפתיחות, ההסתברות לסיים את הגישור ולהגיע להסכמות גוברת. לעומת זאת, תקשורת לא ברורה, מעורפלת ומניפולטיבית וזאת מטעמים אסטרטגיים, הכוללת התקפות אישיות והאשמות במטרה להחליש את הצד השני, עלולה להקשות על תהליך הגישור ולהכשילו.

5. מחוייבות לילדים – ככל שנמצא בין בני הזוג דאגה משותפת לרווחת ילדיהם, עמדות משותפות לגבי גידול ילדיהם, ביטחון הדדי במסוגלותם ההורית ורצון לשמר את הקשר עם שני ההורים ומשפחתם המורחבת, ההסתברות להצלחת גישור גירושין עולה. ככל שיש פער בין השקפות ההורים וציפיותיהם לגבי צרכי הילדים ומימונם, דרך חינוכם, דרכי רכישת עצמאותם וכיו"ב, ההסתברות להצלחת גישור גירושין פוחתת.

מן הפרקטיקה הגישורית הפרטית:

6. פניה וולנטרית – כאשר זוג מגיע אלי לתהליך של גישור גירושין, עצם הפניה הוולונטרית מלמדת על המוטיבציה של הזוג לסיים את הסכסוך באמצעות גישור. זהו זוג שמעוניין להגיע להסכמות בדרך שהוא בחר, שמבין את הרווחים השונים שעשויים לצאת לו מההשתתפות בתהליך ולהגעה להסכם (מהירות, זמינות, חיסכון בכסף, השתתפות ישירה ומזעור הנזק לילדים). זוג כזה לוקח בחשבון אפשרות שאם התהליך הגישורי לא יצלח, פוטנציאל הרווח מהתהליך הגישורי גדול מפוטנציאל ההפסד.

7. כימיה עם המגשר/ת – בדומה לפסיכותרפיסט או מטפל זוגי, גם עם המגשר נדרשת כימיה שמשמעותה היווצרות יחסי אמון בין המגושרים לבין המגשר/ת. במסגרת יחסים אלו המגושרים צריכים להאמין במקצועיות שלו, ביכולת שלו להיות ניטרלי ובעיקר לחוש ממנו אמפטיה לכל אחד מהם בנפרד ולשניהם ביחד. בפרקטיקה הפרטית יש למגושרים יכולת לעשות "שופינג", להיפגש עם מספר מגשרים ולקבל החלטה בהתאם למרכיבים אלו.

8. מחויבות כספית – כדי להגביר מחויבות לתהליך הגישור ולהפחית את "שיטת מצליח", לא צריכים להיות גישורי חינם. תשלום עבור גישור גירושין מראה רצינות, הזוג מתחייב גם לתהליך וגם להוצאה הכספית הכרוכה בו. גם במקומות בהם אני מגשרת פרו-בונו עם אוכלוסיות רב בעייתיות, נדרש מהם תשלום עבור ההשתתפות בתהליך. מדובר בתשלום מופחת מאוד ביחס לנדרש בגישורים הפרטיים, אבל עדיין בסכום בסדר גודל כזה שהוא יורגש בכיס של המגושרים, כך שפרישה מתהליך הגישור תגיע לאחר שיקול דעת ושקלול כל האספקטים כולל נושא התשלום לגישור, ולא מתוך קלות ראש או כעס רגעי.

סיכום ומסקנות

גישור במשפחה, ובפרט גישור גירושין הוא רעיון נפלא בתנאי שהמגושרים עומדים בתנאי הסף שלו. לא כל זוג מתאים לגישור גירושין ויסיים עם הסכם גירושין ביד. ולעיתים ניתן לאתר מראש את הזוגות הלא מתאימים לפי הקריטריונים שפורטו לעיל, וזאת אף ללא מפגש פנים אל פנים, אלא באמצעות קבלת אינפורמציה טלפונית או מילוי שאלונים בלבד.
נכון הוא שהחוק לסכסוכי משפחה מגדיר את הפגישות הראשוניות ביחידת הסיוע כפגישות מידע, היכרות ותיאום, ולא כפגישות גישור או יישוב סכסוכים בדרכים נוספות.

אולם, ייתכן והן עלולות לפגוע אף באוכלוסיית המגושרים הפוטנציאליים. הכיצד? ההתרשמות שהחוק לסכסוכי משפחה יצר אצל ציבור האזרחים שלא מכיר את דקויותיו היא, שמדובר בגישור כפוי ללא תשלום עבור הסכם גירושין, בעוד שבפועל מדובר בפגישות מידע, היכרות ותיאום חינמיות המהוות רק הכנה לגישור ולא גישור לכשעצמו. שנית, מפגשים שאינם וולונטריים, ללא יכולת לבחור את מי שמנהל אותם, וללא תשלום עלולים להוריד מוטיבציה ולהפחית את מחויבות בני הזוג לכניסה לתוך תהליך גישורי עתידי.

כפי שטענתי עוד קודם לאישור החוק לסכסוכי משפחה, כניסה בדלתות בית המשפט, גם אם כתוב עליהן "יישוב סכסוך" או "יחידת הסיוע", משמען קירובו של הזוג המתגרש לכיוונה של התדיינות משפטית. לטעמי כל הרעיון בגישור במשפחה ובפרט בתהליך של גישור גירושין ו/או ביישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות נוספות, הוא להרחיק את בני הזוג מבית המשפט לענייני משפחה ולהרחיק אותם בשלב זה מעורכי דין. הרי במילא בני הזוג יפנו לעו"ד למטרת ייעוץ משפטי לפני החתימה על הסכם הגישור, ויראו את בית המשפט לענייני משפחה בבואם לאשר את הסכם הגישור ולתת לו תוקף של פסק דין, או לחילופין באם הגישור יסתיים בלא הסכם גירושין ולא תהא בידם ברירה אלא לפנות לערכאות.

אורנה שפטר, עו"ד (עו"ס) גישור גירושין, זוגי ומשפחתי. רחוב היצירה 3 (בית שאפ) ר"ג
03-6962453, 050-5794548, orna@shpetter-law.co.il