אהבנו, נישאנו, נולדו לנו ילדים. עברו מספר שנים- אנחנו נאבקים במצב הכלכלי, מאותגרים על ידי הילדים, מתמודדים במקום העבודה, זורמים עם הזוגיות… פתאום מוטלת פצצה- גילינו שבן/בת הזוג שלנו בגד/ה בנו. בבת אחת עולמנו מתערער, אנחנו חווים רגשות כאב, פגיעה, עצב, כעס, האגו שלנו מתערער ונשבר האמון שלנו בבן/ת הזוג.
מה עושים עכשיו? פונים לטיפול זוגי וגם להליך של גישור זוגי לשם הכנת הסכם שלום בית לחלופין גירושין.
1. בגידה ומשמעויותיה:
הגדרת הבגידה ע"י בני הזוג:
למעשה כל זוג מגדיר לעצמו מהם הגבולות שלו למעשה הבגידה:
- ישנם זוגות שמה שהם לא יודעים לא מעניין אותם, למשל כאשר אחד מבני הזוג שוהה תקופות ארוכות בחו"ל, הם לא יבדקו אחד עם השני האם וכיצד הם ממלאים "חוסרים" למיניהם בתקופות בהן הם לא נפגשים.
- ישנם בני זוג שכל אינטראקציה גלויה של בן/ת הזוג עם צד ג' "מקפיצה" אותם, נתפסת כסוג של פלירט וגורמת לחיכוך זוגי. למשל, שיחות טלפון עם ידיד/ה, שיחה בארבע עיניים עם צד ג' בעת אירוע חברתי, סיפור על מפגש מקרי עם צד ג' וכיו"ב.
- לעיתים יצירת קשרים ידידותיים חדשים או חידוש קשרים שנותקו בעבר עם צד ג', יכולים להיתפס על ידי בן/ת הזוג השני כסוג של בגידה, במיוחד אם בן/ת הזוג הראשון לא סיפר עליהם והם התגלו באקראי. במסגרת קשרים אלו נכללים גם יחסים וירטואליים עם קונוטציה מינית על רצף אפשרויות התקשורת הקיימות כיום כגון התכתבויות באינטרנט, ווטסאפ/ס.מ.ס, שיחות טלפון, שיחות בסקייפ וכדומה.
הגדרות מקובלות לבגידה מינית:
בגידה סדרתית – בני זוג שקופצים על הזדמנויות חוזרות ונשנות שנקרות בדרכם, לאורך שנים ארוכות, לקיים יחסי מין עם צדדי ג' ובכך הם בוגדים בבן/ת הזוג השני.
בגידה ארוכת טווח – הכוונה לאותו בן זוג שמנהל רומן מיני ארוך הכולל מעין "חיים כפולים" עם צד ג'.
בגידה חד פעמית – מעידה אחת חד פעמית או רב פעמית אך בטווח יחסית קצר, של קיום יחסי מין עם צד ג'.
התגובות למעשה הבגידה:
בגידה מטלטלת את בסיס הזוגיות הבנוי קודם כל מאמון הדדי. גם היסודות האחרים של נאמנות ומחויבות נסדקים בבת אחת ומותירים את האגו והבטחון העצמי של הנבגד/ת מרוסקים. במקומם מופיעים באופן מיידי אצל בן/ת הזוג הנבגד/ת רגשות של אובדן, כאב, עצב, פגיעה, השפלה, זלזול, הונאה וזעזוע.
ההיבט המגדרי של הבגידה:
מטפלים זוגיים מבדילים בין תגובותיהם של גברים שנבגדו לעומת נשים שנבגדו:
- יחסינו לאן? – נטייתן של נשים שנבגדו היא להמשיך בזוגיות תוך כדי ניסיון לשקם את היחסים הזוגיים. נטייתם של גברים שנבגדו היא לסיים א היחסים הזוגיים ולנסות לחפש זוגיות חדשה אחרת. אולם, יש נשים שנבגדו שלא יוכלו לסלוח ויבקשו לסיים את הזוגיות ויש גברים שנבגדו, יסלחו לבנות הזוג וירצו להמשיך בזוגיות.
- מצב נפשי- אצל נשים שנבגדו נראה יותר מצב נפשי דכאוני יחד עם האשמה עצמית במצב. ייתכן אף שהאישה תרגיש כאילו היא מאבדת את עצמה. אצל גברים שנבגדו נצפה לראות יותר תגובות זעם, כעס ורצון לבוא חשבון עם צד ג' וזאת באמצעות הרס משפחתו (ירצו לספר לבת הזוג של צד ג' אודות הבגידה) או אפילו באמצעות אלימות פיזית. אצלם מעשה הבגידה של בת הזוג נחווה יותר כהשפלה על רקע מיני.
- מציאת אשמים- נשים שנבגדו יטו לקחת על עצמן את הסיבות לבגידת בן הזוג, למשל בגלל שהן חסרות ערך, שהן לא הצליחו לספק את בן הזוג מהבחינה הרגשית ו/או המינית, לא מספיק חכמות/יפות/חתיכות וכיוב. גברים שנבגדו ייטו ללכת למקום המיני קרי, לראות בסיבות הבגידה את חווית חוסר הסיפוק המיני שבנות זוגן חשו מצידם.
- זמן הריפוי- נשים שנבגדו יעצימו את חשיבות הבגידה ולכן יקח להן הרבה זמן עד שיאזרו כוח להמשיך הלאה. גברים שנבגדו יצליחו בשלב יחסית מוקדם להתעלם מכאבם ולהמשיך הלאה.
- סוציאליזציה- תהליך החיברות של נשים כולל בתוכו רצון לרצות את האחר תוך כדי התעלמות מצורכי העצמי שלהן. מכאן שנצפה לראות אצל נשים שנבגדו נטיה להיאחז בזוגיות כדי לשמור על המשפחה, גם אם הן תשלמנה מחיר יקר עבור זאת. בשל תפיסת "הגבריות" בתהליך הסוציאליזציה המסורתי של גברים נצפה לראות אצל גברים שנבגדו רצון לברוח מהזוגיות. גברים אלו ייטו לשים את כאבם בצד ולעשות אבחנה בין אישה "רעה" לאישה "טובה". מכאן שהם לא יראו בבגידת בת הזוג את אי ההצלחה שלהם בקשר, אלא כאי ההצלחה שלהם בבחירת האישה, ויחפשו אחר תחליף באישה "טובה" אחרת.
2. טיפול זוגי במקרה של בגידה
שיקום הזוגיות לעומת פרידה
- מטפלים זוגיים טוענים כי ניתן לשקם קשר זוגי גם לאחר בגידה של אחד מבני הזוג. יתר על כך, ניסיונם מצביע כי באם הטיפול הזוגי יצליח, תהיה הזוגיות המחודשת טובה אפילו יותר מזו שהיתה לפני המשבר. במה זה תלוי?
- משך הקשר הזוגי- ככל שהקשר הזוגי ארוך יותר ורב שנים, יטו בני הזוג לדבוק בזוגיות ולנסות לשקמה. ככל שהקשר קצר יותר הוא נתפס כמו קשר חברי קודם שהסתיים, רק בליווי הטבעת.
- חוזקו של הקשר הזוגי- ככל שהקשר בין בני הזוג חזק יותר וקיימת ביניהם מחויבות והערכה הדדית, כך נצפה שהרצון הכנה של בני הזוג לשנות ולשפר את הקשר הזוגי יהיה גבוה יותר.
- מידת השחיקה של הקשר הזוגי- ככל שחל ריחוק בין בני הזוג והם הפסיקו לתקשר ביניהם ולתפקד לאורך זמן כבני זוג מהבחינה המינית והחברית וככל שאין ביניהם כבוד הדדי והערכה הדדית, יהיה קשה יותר לשקם את הזוגיות.
- אופי הבגידה- בוגדים סדרתיים שמחפשים ריגושים מחוץ לזוגיות יתקשו להשתנות ולרסן את עצמם, מכאן שסיכויי שיקום הקשר עימם קטנים בעוד שסיכויי הפרידה גדולים. כאשר בן הזוג הבוגד קיים רומן ארוך טווח מחוץ לנישואין, והשקיע משאבים רבים בהסתרתו לאורך זמן רב, מחד יהיה קשה לבן הזוג הנבגד להתאושש מההונאה ומאידך בן הזוג הבוגד יצטרך לבחור בין שתי מערכות יחסים משמעותיות לו. במצב זה יגיעו לשלב השיקום רק בני זוג שיפגינו רצון חזק מאוד להישאר יחד ויהיו מוכנים להשקיע לאורך זמן בבניית מערכת זוגית כמעט חדשה מהיסוד. בבגידה חד פעמית האפשרות להגיע לשלב השיקום אפשרית ואפילו יותר מכך, היא עשויה להביא את הזוגיות למקום חזק ויציב יותר ממה שהיה קודם לכן.
- ערכים, אמונות ומסורת- ישנם בני זוג שעבורם השמירה על ערך התא המשפחתי הוא הערך החשוב ביותר בחיים, והם יהיו מוכנים לשלם כל מחיר כדי לא להביא לפירוקו. בני זוג אחרים, מאמינים כי היותם הורים לילדיהם אינה סיבה מספקת להישאר בתוך זוגיות לא מספקת.
- מצב כלכלי- אחרי שנים של זוגיות, התרגלות לרמת חיים מסוימת, הכנסה של שתי משכורות (שלפעמים לא מספיקות), פערי השתכרות בין הבעל לאישה- המחשבה לאבד את הביטחון הכלכלי ולרדת ברמת החיים מפחידה ומשתקת וגורמת לבני הזוג להישאר ביחד. מרבית הזוגות שנפרדים צריכים להכיר בכך שהם עומדים לפני מציאות כלכלית חדשה שמשמעה ירידה ברמת החיים, היות ו"אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".
- הילדים- התרגלנו כבר לשמוע את צמד המילים "טובת הילדים" בהקשר של פרידה וגירושין. לעיתים בני זוג יטו לא להתגרש, כי הם ירצו להגן על הילדים שלהם באמצעות שמירה על המשפחה ועל הבית, ויעשו הכל על מנת שלא לפרק את המסגרת המוכרת והנורמלית של הילדים. דעה אחרת היא כי ילדים שגדלים בבית שבו ההורים חיים בזוגיות רעה, יחושו הקלה ברגע שההורים יפרדו והם יפסיקו להיחשף לזוגיות המבוססת על צעקות או על שתיקה, על אלימות מילולית או אחרת, על הצקות וזלזול והרבה אומללות. הורים שהם בעצמם ילדים להורים גרושים (דור שני לגירושין) יהיו מודעים למחיר שמשלמים ילדים החיים בבית שבו להורים יש זוגיות שלילית.
- הפחד מהחיים לבד- בא לידי ביטוי בעיקר אחרי גיל 40, אצל בני זוג שנאחזים בשיגרה ובהרגלים ומפחדים משינויים, הסובלים מחוסר ביטחון עצמי, וחסרי ביטחון ביכולתם למצוא בן זוג אחר ולהמשיך לחיות חיי בדידות על כל המשתמע מכך.
3. פניה אל גישור זוגי במטרה לגבש הסכם שלום בית לחילופין גירושין (להלן: "הסכם שלום בית")
הסכם שלום בית הוא הסכם שמדבר מחד על התנאים להמשך הזוגיות ומאידך על התנאים לפירוד במידה ושלום הבית לא יעלה יפה. ההסכם אמור לכלול ארבעה עניינים עיקריים: את התנאים הקונקרטיים שעל בני הזוג לקיים במסגרת שלום הבית, את ההסדרים הרכושיים, את תהליכי הפרידה והגירושין ואת כל ענייני הילדים, הכל למקרה שאחד או שני בני הזוג יחליטו להתגרש בסופו של דבר.
ענייני שלום הבית
הכוונה לאותם תנאים והתנהגויות שעל כל אחד מבני הזוג לקיים במסגרת הסכם שלום בית, כגון: מטלות הבית, חלוקת הטיפול בילדים, שעות חזרה ממקום העבודה, מספר הביקורים אצל הוריו של כל אחד מבני הזוג, הגבלת יציאות לבילויים לבד וכדומה.
אני באופן אישי נוטה לכתוב בהסכם הגישור את ענייני שלום הבית באופן כוללני בלבד, ומעדיפה לשלוח את בני הזוג לטיפול זוגי בעניינים אלו. אני מאמינה כי כאשר מדובר ביחסים זוגיים שדורשים עבודה על תקשורת זוגית, אינטימיות, יחסי הורות ויחסים רב דוריים, נדרשת מקצועיות טיפולית ולא גישורית. מבחינתי זו בדיוק ההזדמנות לפתוח לבני הזוג את הדלת לחדר הטיפולי שם הם יכולים לנסות לעבור את המשבר הזוגי ולשרוד את הבגידה, ולחילופין להיעזר בגורם הטיפולי במידה ויחליטו בסופו של דבר להיפרד. העזרה שהמטפל/ת יכול להציע לבני הזוג בשני המקרים היא קריטית לעניות דעתי, היות וללא טיפול סיכויי בני הזוג לשרוד את הבגידה קטנים, וגם ללא טיפול סיכויי בני הזוג להישאר בקשר הורי מיטבי לאחר הפרידה נמוכים.
הסכם ממון
נושא זה כולל את הסדרת נושא הרכוש בזמן שפני בני הזוג לחיים משותפים. חלוקת הרכוש מוסדרת בחקיקה על ידי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג (1973), לפיו הרכוש שנצבר בשנות הנישואים אמור להתחלק שווה בשווה בין בני הזוג. במסגרת הסכם הממון יכולים בני הזוג לקבוע חלוקה אחרת של המשאבים הכספיים המשותפים. כאשר מדובר על המשך הזוגיות הגעה להבנה בנושא הממוני קלה יותר מאשר במקרה בו בני הזוג נמצאים בהליכי גירושין. כאשר בני הזוג רואים אופק של פיוס, הם יכולים להגיע להסכמה ביתר קלות ולחתום על הסכם ממון בו הם מסכימים על האופן בו יחלקו את הרכוש המשותף שנרכש במהלך שנות הנישואין, וזאת רק במידה ויחליטו בעתיד להיפרד.
ענייני הילדים
כאן נתייחס לסוגיות של מזונות, משמורת/אחריות הורית משותפת וזמני השהות של ההורים עם ילדיהם הקטינים.
כאשר בני הזוג מתכוונים לנסות להמשיך בזוגיות, הניסיון לדמיין מצב בו הם נפרדים, ולקבוע את ענייני המשמורת, וחלוקת זמני השהות שלהם עם הילדים באמצע השבוע ובסוף השבוע, בחגים ובחופשות- אינו ניסיון פשוט. המשא ומתן על גובה המזונות וההקשר בינו לבין יחס האב לילדים, המעבר בין האופוריה של המשכיות הזוגיות, לבין המחשבה על סיומה על שלל משמעויותיה הרבות, בפרט לילדים, הינה התנסות מעציבה ומדכאת.
זהו שלב קשה בתהליך הגישור היות והוא שם על השולחן את ענייני הילדים, ומקרב את מחשבות ודמיונות ההורים למצב בו הילדים מושפעים באופן ישיר מהבעיות בזוגיות שלהם, ועלולים להיפגע מהפרידה ביניהם על כל השלכותיה הרגשיות והכלכליות. בשלב זה המגשר צריך לסייע לבני הזוג להפחית את המחשבות המפחידות ולתת מקום לאופטימיות. על המגשר לסייע להורים לפתוח את הנושא הרגיש ממקום רציונלי ומעשי יותר מאשר ממקום רגשי ומציף ולהביא להסכמות ביניהם בנושא.
פרידה, גירושין ומרוץ הסמכויות
במסגרת הסכם שלום בית נקבעים התנאים המוסכמים על בני הזוג בנושא הפרידה והגירושין: כיצד מודיעים בני הזוג אחד לשני על החלטתם להפעיל את ההסכם ולהיפרד? מי עוזב את הדירה המשותפת ומתי? מהו היום הקובע של הפרידה? מתי מתחילים בהפרדת הרכוש? מתי נכנסים לתוקף זמני השהות עם הילדים? מהו התאריך הקובע לתשלום הראשון של מזונות ילדים? מתי ייסגר חשבון הבנק המשותף? מתי תימכר הדירה? תוך כמה זמן נרשמים לגט בבית הדין הרבני? כל אלו ושאר העניינים הכרוכים בפרידה ובגירושין אמורים להיכלל ולהיות מוגדרים בהסכם.
בעניין מרוץ הסמכויות, ועל מנת שהמגושרים יתנהלו בגישור בשקט נפשי ויתנהגו בתום לב, אני כוללת בהסכם בין המגושרים למגשרת סעיף ובו הם מתחייבים לא לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ו/או לבית הדין הרבני בכל תביעה ו/או בקשה בזמן הגישור, ועד חלוף 30 ימים מהיום בו הודיע אחד הצדדים בכתב לצדדים האחרים על סיום הגישור.
4. סיכום וסיום
כשכתבתי את המאמר עלו לנגד עיניי מספר זוגות שעברו אצלי תהליך של גישור זוגי וחתמו על הסכם שלום בית. אני זוכרת את:
- נ' שאשתו בגדה בו מביע את רצונו לספר לאשתו של צד ג' שהוא בגד בה עם אשתו, ומספר על תשוקתו לתפוס את צד ג' ולהרביץ לו.
- מ' שבגדה בבעלה מתחננת לפניו שיפסיק לבקש ממנה שוב ושוב את כל הפרטים הקטנים של יחסי המין בינה לבין צד ג'.
- ס' שבגד באשתו מנסה להבין מה רצה להשיג בבגידה אפילו שהוא לקח בחשבון שיש סיכוי שהיא תתגלה.
- א' שבעלה בגד בה מספרת איך הסביבה הגיבה בהלם להחלטה שלה לתת הזדמנות לזוגיות למרות הבגידה.
ועוד רבים אחרים שבחרו בדרך הקשה של התמודדות עם הבגידה ושילבו בין גישור להסכם שלום בית ולעיתים יחד עם טיפול זוגי.
לטעמי, השילוב בין גישור זוגי לטיפול זוגי הכרחי, היות והסכם שלום בית לא מטפל בבעיה בזוגיות שהסימפטום שלה הוא הבגידה, הוא רק מסייע בסידור העניינים המשפטיים הכרוכים בה. אני מאמינה ששילוב בין הטיפול לגישור זוגי הוא הדרך האופטימלית שתעלה את ההסתברות לשיקום הקשר הזוגי אחרי הבגידה.
אורנה שפטר, עו"ד (עו"ס) גישור גירושין, זוגי ומשפחתי. רחוב היצירה 3 (בית שאפ) ר"ג
03-6962453, 050-5794548, orna@shpetter-law.co.il >